יוגה של האכילה

פרק 1 - האשליה של כוח הרצון

 

אלו הכובשים את יצרם, עושים זאת מכיוון שיצרם חלש מספיק לכיבוש;

 והכובש או השכל משתלטים ומושלים במתנגדים.

    - ויליאם בלייק

 

תראו כמה מעטפות אתם יכולים ללקק תוך שעה,

ובשעה הבאה, נסו לשבור את השיא הזה!

- המנהל סקינר, משפחת סימפסון

 

 

אנשים רבים נואשים מהאפשרות לשיפור הרגלי האכילה שלהם, כי הם חושבים שכוח הרצון שלהם חלש מדי.

כוח רצון חלש. האין זה ההסבר היחיד להרגלי אכילה הרסניים שאנו דבקים בהם גם כשאנחנו מודעים לחלוטין להשלכות? איך עוד אפשר להסביר יום של התחזרות אחרי שבוע של אכילה ממושמעת? או נשנוש עוגיות אחרי שקיבלנו החלטה כנה ומלאת מוטיבציה שלא לאכול מהן יותר? נדמה שבמקרים כאלו כוח הרצון שלנו נכשל ואיפשר לתשוקה רגעית להשתלט עלינו.

ההתבססות של החברה שלנו על כוח הרצון רווחת כמובן הרבה מעבר לתחום התזונה. נדמה לנו לפעמים שבלעדי כוח הרצון, היינו רובצים ללא מעש כל היום, נענים רק לסיפוק צרכינו והנאותינו המידיים. "מה הייתם עושים מחר", אני נוהג לשאול אנשים, "אם פתאום הייתם מאבדים את כל כוח הרצון שלכם"? מרבית האנשים מדמיינים את עצמם ישנים עד מאוחר, לא הולכים לעבודה, אוכלים ארוחת בוקר גדולה, ואחרי כן נשאבים למערבולת מעורפלת ואין סופית של נהנתנות, בטלנות ואדישות.

התלות שלנו בכוח הרצון חושפת את חוסר האמון העמוק שיש לנו כלפי עצמנו. נדמה לנו כי הדבר שבאמת היינו רוצים לעשות הוא כנראה רע או נהנתני, ולכן עלינו להפעיל את כוח הרצון בכדי להשליט התנהגות טובה יותר. החיים נהפכים למשטר מתמשך של "אמור" ושל "אסור". אבל אולי חוסר האמון הזה הוא לא הכרחי. בואו ונבחן זאת בתשומת לב – מה היה קורה אם באמת הייתם מאבדים מחר את כוח הרצון? כן, אולי הייתם ישנים עד מאוחר – אבל האם זה כתוצאה מעצלנות, או שזהו צורך אמיתי במנוחה? אולי לא הייתם הולכים לעבודה – אבל אולי משמעות הדבר היא שהעבודה הזו היא לא באמת העבודה הנכונה לנשמה שלכם, ואתם לא צריכים להכריח את עצמכם לעשות אותה? אתם עלולים להישאר במיטה עד עשר, אפילו עד שתים-עשרה, אבל באיזשהו שלב המיטה כבר לא תהיה נוחה לכם. אולי תרבצו בלי לעשות דבר לזמן מה, תאכלו שוקולדים ותצפו בטלוויזיה, אבל בסופו של דבר תחושו חוסר-מנוחה. בלי עבודה ובלי מטלות כבר אין צורך באסקפיזם. אולי תרגישו שאתם יכולים להקדיש זמן לתחומים מוזנחים של חייכם. אולי הייתם מבלים את כל היום עם הילד שלכם, או עם חבר, או בטבע. אולי הייתם מתחילים בפרויקט יצירתי שאף פעם לא היה לכם את הזמן או את האנרגיה להתחיל. אולי הפרויקט הזה יוכל להפוך לקריירה חדשה, לעבודה שתתרגשו להתעורר אליה. ואולי, רק אולי, החיים בלי כוח רצון יהיו יצירתיים יותר, שופעים יותר, פוריים יותר, ודינמיים יותר מחיים של "אמור" ושל "אסור".

השימוש הנכון בכוח רצון ובמשמעת עצמית הוא בכדי להטמיע את התבונה ואת התובנות שלנו בזמנים פחות בהירים; בכדי לזכור וליישם את המסרים של הקול הפנימי שלנו. למשל, אם אתם עוסקים בעבודה שאתם שמחים בה, כאשר יופיעו הסחות דעת ייתכן ותצטרכו להזכיר לעצמכם מה אתם באמת רוצים לעשות. אולי תצטרכו להזכיר לעצמכם את ההנאה שבזמן שקט עם המשפחה אל מול הגירויים שתרבות הצריכה מזמנת לכם. בתוך מסגרת זוגית, אם תוכלו להיזכר בקלילות ובנינוחות שאתם חווים כאשר אינכם צריכים לתחזק סודות ושקרים, הבגידה תאבד מהפיתוי שבה. ובאכילה, כפי שעוד נראה, משמעת מגיעה באופן טבעי כאשר אנחנו חווים באופן מלא את האוכל שאנחנו אוכלים. משמעת אמיתית היא בעצם היזכרות-עצמית, בלי צורך במאבק או בכפייה.

כאשר משתמשים בכוח הרצון לצורך היזכרות עצמית או חזרה למרכוז, התחושה היא טבעית ומרחיבה, בשונה מהעייפות ומהקושי המאפיינים מאבק-עצמי. לעיתים אנו משתמשים ב"משמעת עצמית" בכדי להשתיק את הקול הפנימי שלנו, מעדיפים לבטוח במחשבה הרציונלית ובאמונות מקובלות. אך יש כאן פספוס – מה אם הרצונות והדחפים הפנימיים שלנו מנסים לומר לנו משהו חשוב? אני חושב על סטודנט להנדסה המכריח את עצמו ללמוד את המשוואות למרות שהוא בעצם רוצה לנגן בגיטרה, וזאת בגלל שהוא "יודע" שמוזיקה זה לא מעשי. אם כוח הרצון שלו חזק מספיק, הכישרון המוזיקלי שלו ידוכא כל חייו, אבל זה לא מבטיח שהוא יהיה מהנדס טוב, או מהנדס מאושר.

דמיינו כמה חופשיים ושמחים יותר היינו, כמה עוצמתיים היינו, אם רק היינו מפסיקים להיאבק כנגד הנטיות והכישרונות הטבעיים שלנו, אם היינו מפסיקים לנסות להיות משהו שאנחנו לא, ובמקום זאת היינו משתמשים בכוח הרצון בכדי לדבוק במטרות חיים המשמחות ומרגשות אותנו.

אנו נוטים להשתמש בכוח הרצון בכדי לשפר את עצמנו: את התזונה שלנו, את הרגלינו הרעים, את האנוכיות או את הרגזנות שלנו. אך האמת היא שכל ניסיון לשיפור עצמי או לשינוי – כולל שינוי תזונתי - המבוסס בעיקר על כוח רצון, נועד לכישלון. אם תקבלו החלטה, "אני אכריח את עצמי לעשות את זה", אז אתם נאבקים בעצמכם. המשמעות היא שאתם מפוצלים, שברמה מסוימת אתם לא רוצים לעשות זאת. במוקדם או במאוחר, אולי ברגע של חולשה או של שכחה עצמית, התשוקה האמיתית שלכם תתבטא בפעולה. תשומת הלב של המהנדס תנדוד, הוא יתמהמה, הוא יחבל במאמציו שלו במיליון דרכים קטנות. זה שהתחיל בדיאטה ינשנש, ירמה, יתרץ, יתחיל שוב מחר. כשהעצמי מפוצל, כוח הרצון חלש.

הגישה היוגית לאכילה ולתזונה מנסה להביא אותנו לכדי שלמות, להאיר ולאחות את הפיצול העצמי, להפסיק את המאבק בעצמנו. הרי המשמעות של יוגה היא "איחוד".

וגם אם היה לכם רצון מברזל, כמה חבל שהאכילה תיהפך למשטר של הכחשה עצמית! כל כך הרבה דיאטות מוגדרות לפי מה שאסור לאכול. מי לא יירתע מ "היוגה של האכילה"? נדמה כי המונח מכוון לסוג של משמעת, טוהר או סגפנות. שימו לב כי עצם המילה "דיאטה" מכוונת בתרבות שלנו להגבלה, בדרך כלל לצורך הורדה במשקל. אתם עלולים אם כך לחשוב שהיוגה של האכילה היא עוד מטלה, חדירה של משטר הכחשה-עצמית אל תוך אחת מהנאות החיים הגדולות.

לא ולא! מתוך ההבנה שאין טעם בכוח רצון המנסה לכפות את עצמו, היוגה של האכילה מציעה אלטרנטיבה: לחבר בין אכילה מזינה ומשמחת לבין הצרכים האמיתיים של הגוף והנפש. להביא לאיחוד בין מה שאנו צריכים ומה שאנו משתוקקים לו, בין מה שהגוף שלנו צריך ומה שאנו אוכלים בפועל. ובנוסף לכך להתאים את התזונה שלנו למישורים האחרים של החיים שלנו ולתפקיד שלנו בעולם.

אכילה בריאה לא דורשת מאתנו לדכא תאבון משתולל. זה לא שהמחשבה הרציונלית צריכה להשתמש בידע התזונתי המתוחכם שלה כנגד גוף טיפש התאב למזונות המזיקים לו. התעלמות וביקורתיות כלפי הגוף שלנו הם אלו שהובילו אותנו אל התסבוכת הזו, ואנחנו לא נצא ממנה על ידי השלטת עוד מערך של חוקים תזונתיים על הגוף שלנו, עד כמה שהמערך הזה יראה לנו חדיש ומשופר.

אם השלטת כוח הרצון התבססה על הפניית המחשבה כנגד הגוף הסורר, ביוגה של האכילה אנו מפתחים רגישות גדולה יותר אל הגוף, רגישות ואמון. עלינו להפסיק לראות בגוף וברצונותיו את האויב, ובמקום זאת להקשיב למסרים החבויים בתאבון, בתאווה, בטעם. ככל שנפתח אמון כלפי המסרים הללו, נגלה רמות מעודנות יותר של רגישות ושל אחדות בין המחשבה והגוף. היוגה של האכילה לא מקריבה את ההנאה אלא בדיוק להפך, חושפת ממדים נוספים וחדשים שלה.

היוגה של האכילה דורשת אומץ. לזנוח את הרגלי חוסר האמון, ההגבלה וההתכחשות; להגיח מתוך הצל של כוח הרצון ולהאמין שהגוף הוא חבר דובר אמת; ולפעול על פי האמת הזו גם אם היא נוגדת את האמונות שירשנו לגבי מה טוב או רע בשבילנו – אין זה צעד קטן, אלא קפיצה של אמונה.