יוגה של האכילה
הזנה טבעית, מֵעבר לדיאטות ולאמיתות מוחלטות
פרק 4 - מזון ואישיות
אל נא תטיף לאחרים בנוגע למזונם, אלא אכול כטוב בעיניך, והחרש.
- אפיקטטוס
אנשים לרוב מניחים כי השאיפה להארה משמעה לזנוח מטרות ארציות
וללכת לחיות במבדד בהרים, לטהר את המחשבה לצלילי המפלים והרוח באורנים.
אך אין זו שאיפה אמיתית להארה. כדברי הכתובים, "אלו המתבודדים בהרים וביערות
וחושבים שבכך הם טובים מאחרים לא ימצאו אושר, לא כל שכן את טבע הבודהה".
- מוסו קוקושי
הגוף הוא כשורש הלוטוס, התודעה היא כפריחת הלוטוס...
אנשים כיום המבקשים להימנע לנצח מן המוות ולנטוש את העולם הרגיל
הם כסילים אשר אינם מבינים את עיקרון הטאו.
- וואנג צה
לאורך ההיסטוריה הכירו בני האדם בקשר שבין מזון ורוחניות. מרבית הדתות כוללות מערך מסוים של חוקים תזונתיים: ביהדות ובאסלאם אוסרים על אכילת חזיר; הינדואיסטיים לא אוכלים בשר בקר; זרמים בודהיסטיים ונוצריים מסוימים דבקים בצמחונות מחמירה. בתרבויות שבטיות נהוג לאסור על מאכלים מסוימים בתקופות מסוימות של השנה, או בעבור אנשים מסוימים, בעוד מאכלים אחרים מקודשים. בעידן החילוניות שלנו חוקי התזונה הדתיים הוחלפו בתפיסות עולם רציונאליות ומוסריות בנוגע למזון. אנשים רבים בוחרים בצמחונות או במזון אורגני מסיבות מוסריות: כדי למנוע הרג של חיות, הרס של מערכות אקולוגיות, או שימוש מופרז במשאבים הטבעיים של כדור הארץ.
התפיסה הרואה מאכלים מסוימים כטהורים או כגבוהים יותר מאחרים יכולה לנבוע מכמה פרדיגמות שונות. לדוגמה, אנו יכולים לדרג מזון על פי רמת המודעות שאנו משייכים ליצור שמת בכדי להיהפך למזוננו. בהתאם לכך, פירות יהיו המזון הטהור והגבוה ביותר מכיוון שלא מעורבת הריגה בתהליך השגתם, ובאופן כללי מאכלים מן הצומח ידורגו גבוה יותר מאשר מאכלים מן החי מכיוון שבעלי חיים הם (לכאורה) בעלי מודעות גבוהה יותר מצמחים. ניתן גם לדרג את האוכל שלנו לפי מיקומו בשרשרת המזון: אוכל הנמצא נמוך יותר בשרשרת המזון – כלומר, אוכל מן הצומח – נחשב כמייצג תדר גבוה יותר מאשר אוכל מן החי, הנמצא גבוה יותר על שרשרת המזון. צורת דירוג אחרת היא לפי השפעות אקולוגיות וחברתיות של תהליך הייצור: תעשיית הבשר נחשבת כמזיקה ביותר, בעוד ליקוט צמחי בר אמור להיות הכי פחות פוגעני כלפי המערכות האקולוגיות. מסורות רוחניות שונות מתייחסות לבשר כדחוס יותר ובעל תדר נמוך יותר לעומת צמחים; עלים ירוקים נחשבים כגבוהים יותר מירקות שורש; ופירות הם בעלי התדר הגבוה מכולם. המדרג הזה תואם גם ליעילות בהמרת אור השמש לאנרגיית מזון בקרב מאכלים שונים. יש צורך בהרבה יותר אנרגיית שמש בכדי לייצר קלוריה אחת של בשר לעומת קלוריה אחת של חיטה. לפי הפרדיגמה הזו, המזון הטהור והגבוה ביותר הינו אצות ונבטים. באופן כללי אנו רואים כי דירוג המזונות השונים הוא די זהה על פי כל הפרדיגמות השונות.
לשם הפשטות ונוחות הביטוי אשתמש במונח "תדר" (על אף הזלזול לו הוא זוכה), בכדי להתייחס לסך האיכויות הביוכימיות, המוסריות והרוחניות של מזון מסוים.
הרעיון שלכל מזון ניתן לשייך תדר או דחיסות מסוימת הינו תפיסה רווחת בספרות הבריאותית והיוגית, במיוחד בקרב קבוצות המקדמות צמחונות מחמירה או דיאטות של מזון-נא. באופן כללי המזון הנחשב כדחוס ובעל התדר הנמוך ביותר הינו הבשר, ובמיוחד בשר אדום. לדג יש תדר גבוה יותר; ביצים וחלב גבוה עוד יותר. לאחר מכן מגיעים מזונות מן הצומח. בקרב הירקות, לירקות שורש יש תדר נמוך יותר, ולעלים ירוקים גבוה יותר. נאמר כי בישול המזון מוריד את רמת התדר שלו. לפירות יש את התדר הגבוה ביותר, אולי מלבד אצות או נבטים. מעל להם נמצאים רק מים מינרליים טהורים, ואז האוויר ואור השמש.
מאחורי המדרג הזה אורבת לה ההנחה שאנשים "מפותחים" יותר מתקדמים לאכילת מזונות בעלי תדר גבוה יותר ויותר. לפי נקודת המבט הזו, הדיאטה שבה אנו בוחרים משקפת את רמת ההתפתחות המוסרית והרוחנית שלנו. ומן הכיוון השני, אם ברצוננו לעלות ברמה, אם אנו רוצים להפוך לנקיים יותר, גבוהים יותר, טהורים יותר וטובים יותר, עלינו להעלות את הדיאטה שלנו לרמת התדר המתאימה. אוכלי בשר נמצאים ברמה מוסרית ורוחנית נמוכה יותר מאוכלי דגים, אשר נמצאים נמוך יותר מצמחונים, הנמצאים בתורם נמוך יותר מטבעונים, הנמצאים אף הם נמוך יותר מאוכלי פירות בלבד. אם תעלה את רמת התדר של המזון שלך, מיד תעלה גם את רמת התדר שלך עצמך. או כך לפחות מקובל לחשוב.
ההנחה הזו זוכה לחיזוק מתוך התבוננות בנזירים, יוגים ואנשים רוחניים אחרים אשר אוכלים על פי דיאטות מחמירות. נזירים בודהיסטיים רבים באסיה אוכלים רק קערה קטנה אחת ביום של אורז וירקות. ישנן אגדות על בני-אלמוות טאואיסטים שהתקיימו אך ורק מטל הבוקר על ההרים, וישנם סיפורים מקבילים בהודו ובמערב על נזירים וסגפנים שלא אוכלים כלל וכלל – יוגים המודטים במערות במשך חודשים ושנים, והמקרה המתועד היטב של הנזירה הבווארית תרזה ניומן, המתוארת ב"אוטוביוגרפיה של יוגי" של פאראמהאנסה יוגהננדה. בארצות הברית הזרם ה"נשימתי" (Breatharian) טוען להתקיימות אפילו בלי שתייה של מים. מתרגלי צ'י קונג מדווחים לעיתים על כניסה למצב ביגו (מילולית, "הימנעות מדגנים") שבו אין להם דחף לאכילת מזון במשך שבועות, חודשים ואפילו שנים, ובכל זאת הם שומרים על רמות אנרגיה רגילות ומשקל גוף קבוע. "אני רוצה להיות כמוהם", חושבים אנשים. "אני רוצה להיות טהור. אני רוצה ליהנות מבריאות-על ומחיוניות-על".
ישנו כשל בסיסי בהיגיון של התעלות רוחנית על ידי העלאת הדיאטה שלנו. הכשל נחשף באמרה הבאה: "לא ניתן לשנות דבר אחד מבלי לשנות את הכל". בכדי שהדיאטה שלנו תהיה ברת-קיימא ומבריאה עבורנו, עליה להיות בהרמוניה עם צורת ההוויה שלנו בעולם.
בואו נתבונן שוב ברעיון שמזון מורכב מתדרים. אני מתכוון להשתמש בדימוי של התדר בכדי להסביר את דינמיקת היחסים שבין תזונה ואישיות; אם אתם נרתעים מהקונוטציה הניו-אייג'ית של המילה, אנא הבינו שאינני מתכוון לקבוע כי "כולנו מורכבים מתדרים" כאיזושהי פרדיגמה מוחלטת או תפיסת עולם; אין גם צורך בהנחה כזו בכדי שהדימוי יהיה מועיל.
המדרג של התדרים, מבשר לצמחים לפירות לאור השמש, הוא פשטני באופן מסוכן. הוא פשטני מכיוון שכל מזון איננו מייצג תדר אחד ויחיד, אלא אוסף של תדרים רבים במנעדים שונים. הוא מסוכן מכיוון שהוא מפתה אותנו להחיל את אותו המדרג גם על בני אדם, ובכך להסיק שאנשים מסוימים הם טהורים יותר, נעלים יותר, ובקצרה פשוט טובים יותר מאחרים.
בכדי לראות שכל מזון מייצג אוסף של תדרים ולא רק תדר יחיד, בואו ונתבונן בשני ראשי ברוקולי. התדרים שלהם מייצגים את סך ההיסטוריה ותהליך הייצור שלהם, בנוסף למאפיינים התזונתיים האופייניים לזן עצמו. דמיינו כי ראש הברוקולי הראשון גודל בחווה תעשייתית ענקית המתבססת על שימוש מוגבר במי תהום, דלקים פוסיליים, חומרי הדברה ודשנים כימיקליים. פעילות החווה מזהמת את המים ואת האדמה; התוצרת שלה נקטפת ומעובדת בידי עובדים זרים שזכויותיהם נרמסות, ונשלחת במשאיות לסופרמרקטים במרחק מאות ואלפי קילומטרים. ברוקולי עם היסטוריה שכזו יהיה בעל תדרים שונים לחלוטין מברוקולי שגדל בגינה אורגנית. ראש ברוקולי אחד עלול להוות חלק מהרס הפלנטה, ואילו השני חלק מהתחדשותה. שני ראשי הברוקולי חולקים תדרים מסוימים, בעוד תדרים אחרים שלהם שונים מאוד.
ייתכן כי כל התדרים הללו מוצפנים באופן ביוכימי בברוקולי עצמו, ואולי לא. המחקר המדעי העכשווי בהחלט מאשר כי כימיקלים חקלאיים וקרקע פגועה משפיעים על הרכב הצמח. אבל האם בדיקה כימית תוכל להראות אם העובד שקטף את הברוקולי זכה לתנאים ראויים? זה נשמע לנו מגוחך. אך הנחת המוצא של ספר זה הינה כי ההיסטוריה המלאה של המזון כרוכה בו באופן זה או אחר, אם באופן ביוכימי או באמצעות מנגנון כלשהו אחר.
בואו ונחיל כעת את דימוי התדרים על בני אדם. מופרך יהיה לדמיין כי את המורכבות הבלתי נתפסת של בן אדם ניתן יהיה לצמצם לתדר אחד ויחיד. כל אחד מאתנו מורכב מאינספור תדרים, גבוהים ונמוכים. חישבו על האופנים השונים בהם אתם נוהגים, כאשר אתם פועלים מתוך כעס או מתוך אהבה. מצבים שונים מוציאים לאור אדם שונה מאוד. האם לא מצאנו את עצמנו כולנו, בזמנים שונים, בתפקידים המנוגדים של חבר נאמן ושל בוגד, נדיב ורמאי, חכם ושוטה, מרפא ופוגע? נסיבות מסוימות מהדהדות באופן ייחודי עם ההוויה שלנו ומעוררות היבטים שונים מעצמנו, אקורדים שונים מתוך טווח התדרים שלנו. התדרים השונים הללו אינם תווים אקראיים; הם שזורים לסימפוניה מורכבת ומופלאה שבה כל תו מהדהד ויוצר הרמוניות עם האחרים ליצירת המנגינות המרכזיות של חיינו.
אתם הנכם סימפוניה של תדרים המכילה כל מחשבה שאתם חושבים, כל פעולה שלכם, כל מה שאתם אוכלים, כל מה שהנכם. אם תשנו רק דבר אחד, דפוס מחשבה אחד, הרגל תזונתי אחד – תשנו רק תו אחד באופן מבודד – אתם עלולים ליצור דיסוננס. הטבע מתנגד לדיסוננס. ניתן לקיים דיסוננס רק באמצעות מאמץ, כי הטבע נע לקראת הרמוניה ושלמות. לרוב, הדבר האחד אותו שיניתם יחזור חזרה לתדר המקורי שלו. אך ישנה גם אפשרות אחרת: ישנה גם האפשרות שכל יתר התדרים שלכם ישתנו בכדי לשוב להרמוניה עם התדר האחד אותו שיניתם.
לדוגמה, נניח כי יש לכם "יציבה גרועה" ואתם מחליטים לשפר אותה. אתם מגלים כי בעצם אינכם יודעים כיצד לעמוד. תוכלו לנסות ולשנות את מנח הכתפיים בלבד, אך אם תהיו קשובים תגלו כי עליכם לכוונן גם את בית החזה, האגן, הצוואר, את כל עמידתכם. תוכלו להניח לכתפיים לחזור למנח המוכר ובכך לשוב אל מנגינת הגוף הישנה שלכם, או שגופכם בכללותו יאמץ דפוס חדש הנמצא בהרמוניה עם יציבה לא כפופה. ולא מדובר רק בגופכם, אלא גם במחשבתכם שתצטרך להשתנות – תגלו כי מצבים מנטליים ורגשיים שליליים מסוימים אינם עולים בקנה אחד עם "עמידה זקופה". או שהיציבה שלכם תחזור לדפוס שמתאים, למשל, לגישה תבוסתנית, או שהגישה תשתנה אל דפוס ההולם ליציבה פתוחה ובטוחה.
ניתן אולי לגלות בדרך זו שאין כזה דבר "יציבה גרועה"; שכל יציבה הינה חלק מצורת הוויה שלמה, המשקפת ותומכת במי שאתם, כהתגלמות המותאמת לנסיבות הנפשיות שלכם ולחוויות הגופניות הנובעות מהן. אמנם חלק מדפוסי הגוף-נפש הם מכאיבים ומאמללים יותר מאחרים. אותם העקרונות יחולו גם בנוגע לתזונה.
אוכל גם הוא תומך ויוצר הרמוניה עם אופני ההוויה שלנו בעולם. במסורות בודהיסטיות נזיריות נמנעים למשל מאכילת שום, מכיוון שהוא נחשב כ"מלבה תשוקה": התפיסה היא כי שום נא מעורר כעס ושום מבושל מעורר תשוקה מינית. אך ניתן גם להפוך את האמירה הזו ולטעון כי שום נא מזין ותומך באישיות כועסת, ושום מבושל מזין ותומך בגוף פעיל מינית. הסיבתיות פועלת בשני הכיוונים. במקרה של שום מבושל, לאכול שום ולהיות פעיל מינית מהווים שניהם חלק ממצב הוויה שלם ומתואם, ואילו ההימנעות משום וממין מתאימה למצב הוויה אחר, גם הוא שלם ומתואם באותה המידה. ההימנעות מאחד ולא מהשני עלולה לגרום לחוסר הרמוניה.
באופן דומה, אדם אשר לא הפנים באופן מלא את החוויה של העולם כמקום תומך ומזין, אדם החסר הזנה ותמיכה פנימיים, זקוק לאוכל מנחם אשר יתמוך במצב הוויה זה. אדם כזה אשר יאמץ דיאטה של מזון טבעוני ונא, אולי בכדי להוכיח לעצמו שהוא טהור וטוב, עלול לגזול מעצמו יסודות תזונתיים הנדרשים לקיום במצב התודעתי שלו. הוא לא יאכל באופן התואם את הצרכים של הגוף או של הנפש. התוצאה תהיה יציאה מהרמוניה: מחלות כרוניות ועגמומיות המלווים בתאוות המודחקות עמוק יותר ויותר ככל שהן לא נענות. בסופו של דבר האדם הזה ימות, או שהתזונה שלו תחזור למצב של הרמוניה עם יתר ההוויה שלו.
ברור כעת מדוע חיקוי דיאטה של אדם רוחני לא תהפוך אף אחד לרוחני יותר. הרגלי התזונה של נזירים וקדושים לרוב אינם תרגול מכוון, אלא תוצאה של תאבון משתנה. תרזה ניומן לא הפעילה משמעת עצמית אדירה בכדי להיאבק בהתקפי רעב; להפך, היא פשוט לא היתה רעבה. אם היא השתמשה כלל בכוח הרצון, היה זה בכדי להזכיר לעצמה שלא לאכול מתוך הרגל או מתוך נוחות חברתית כאשר היא לא היתה רעבה. אותו העיקרון חל גם על מתרגלי הביגו של הצ'י-קונג – הם מתייחסים להימנעות מאכילה בתור תוצר-לוואי משני של התרגול שלהם. בכדי לחקות באמת את האנשים הללו... איכלו מה שאתם רוצים מתי שאתם רוצים!
זכרו את השורשים הפסיכולוגיים של רעיון השיפור-העצמי: מסרים מהתקשורת הטוענים שהגוף שלכם מכוער, הפרדיגמה הרפואית לפיה לא ניתן לסמוך על הגוף, תפיסות דתיות המתייחסות אל מחשבות טבעיות בתור חטא, קבלה חברתית ותמיכה מההורים עבור התנהגויות שאינם באמת אתם, ותגובות שליליות כלפי התנהגויות שהן כן אתם. התפיסה כי עלינו להיטהר, להתנקות ולהתעלות רוחנית, מניחה כי מצבנו הנוכחי הוא לא טהור, לא נקי, נמוך. עוד הנחה מובלעת היא שאנשים אחרים, אשר לא שינו את התזונה שלהם, הם לא טהורים, לא נקיים ונמוכים רוחנית; חסרי רגישות, אכזריים, נבערים או צרי אופקים. לא רק בתחום התזונה אלא בכל תחומי החיים, שיפוט של עצמנו תמיד מכיל גם שיפוט של אנשים אחרים.
מצב הוויה כזה – שיפוטי, חסר ביטחון, הזקוק להזנה ולתמיכה – לא תואם לתזונה טהורה או גבוהה.
מרבית האנשים המשגשגים על תזונה טהורה לחלוטין הם באיזשהו אופן נפרדים מהעולם הזה, עולם הבשר ודם. בכדי לחיות באופן מלא בעולם הפיזי, ייתכן ואנו זקוקים לתזונה יותר פיזית ופחות מעודנת. התדר האנרגטי הנדרש עבור נזיר המתפלל כל היום הוא אולי שונה מאלו הנדרשים עבורנו בסבך העולם האנושי. התפריט במנזר או במרכז רוחני מבקש להזין מצב הוויה שונה מאוד מאשר התפריט במסעדת פועלים. אם תאמצו תזונה נזירית ללא אורח החיים הנזירי, תרעבו להזנה משמעותית יותר. מצד שני, אם תזללו המבורגרים במהלך חודש של רטריט זן, התזונה שלכם תהיה לעול עליכם ובאיזשהו שלב כנראה תעורר בכם סלידה. אם ברצונכם להיות מעורבים באופן עמוק ומלא בעולם הזה הפיזי (ובעיניי יש הרבה עבודה מועילה ומהנה לעשות כאן), ייתכן שאתם גם זקוקים להזנה של העולם הפיזי.
מאותו הטעם, אם אתם עומדים להיפרד מהעולם ייתכן ותרצו להתחיל לאמץ תזונה פחות פיזית ופחות גשמית בתור הכנה לכך. המורה הטיבטי סוגיאל רינפוצ'ה מספר על אחת מהדודות שלו אשר חודש לפני פטירתה הפסיקה לפתע לנהל את משק הבית. היא הפסיקה להתעסק בעולם, הפסיקה לאכול בשר, ונדמה היה שהיא במדיטציה מתמדת כאשר היא שרה שירי קודש. עד אז היא היתה אישה מעשית ומקורקעת שנהנתה מאכילת בשר.
יש אנשים שלא ממתינים עד לסוף חייהם בכדי להתחיל להתנתק מעולם החומר. ייתכן ומגיע זמן במסעה של הנשמה להתרחקות מגופניות ומגשמיות. נזירים ואנשים ברטריט רוחני מכירים בכך כאשר הם לוקחים על עצמם את נדרי הטהרה והסגפנות, וחיים כך בלי המורכבות החומרית. ההתנתקות מעולם החומר משפיעה מעבר לתזונה בלבד. כפי שגילה טום בילינגס, אשר ניזון בעברו מפירות בלבד, הדיאטה שלו כפתה עליו מעין בידוד חברתי, והמחלות הפיזיות שבהן חלה, מעין צעדים לקראת המוות, ניתנות לפרשנות כהתנתקות מוחשית מהעולם החומרי.
דמיינו עד כמה מרחיקת לכת היתה ההתנתקות הזו לו גיליתם כי אין לכם יותר צורך באכילה כלל. רבות מההתנהגויות ומהשאיפות שלנו מונעות בידי הצורך הבסיסי בביטחון, אשר קשור במזון ברמה עמוקה וביולוגית. מעבר לכך, החוויה שלכם תעמוד בסתירה ישירה להבנת המציאות המדעית המקובלת, ואנשים עם אמונות השונות באופן קיצוני מהרוב נוטים למצוא את עצמם מנותקים. קרוב לוודאי כי הייתם מתרחקים מחיי חברה שגרתיים ומעבודה שגרתית. קשה מאוד להימצא לאורך זמן במציאות השגרתית בממד אחד של חייכם, ומחוץ לה בממדים אחרים. בסופו של דבר משהו לא יחזיק מעמד. פעמים רבות הדבר הזה הוא התזונה. מעניין ומשמעותי לגלות שכאשר אנשים הטוענים להימנעות מוחלטת מאכילה - או אפילו לדיאטה קיצונית פחות כגון אכילת מזון נא בלבד – חושפים את הדיאטה שלהם לעין הציבור, במקרים רבים הם מתחילים לרמות. בשנת 1983 מרבית ההנהגה של תנועת ה"נשימתיים" (Breatharians) בקליפורניה עזבו כאשר המנהיג שלהם, ווילי ברוקס, אשר טען כי לא אכל במשך 19 שנה, נתפס כשהוא מתגנב לבית מלון ומזמין פשטידת עוף. ההסבר הפשוט הוא שמדובר היה בנוכל כבר מן ההתחלה. אך פרשנות נוספת המתאימה גם היא לעובדות היא שהוא החל להזדקק למזון רק כאשר הוא נעשה מעורב בעולם.
בהתנסותי האישית עם דיאטה צמחונית בדגש על מזון נא, חוויתי בעצמי התנתקות חלקית אך מגומגמת מעולם הבשר. מצד אחד איבדתי הרבה מהחשק המיני והתקשיתי לנהל חיי חברה רגילים. נעשיתי פחות אנרגטי, הבריאות שלי איבדה מחוסנה, ונדמה היה שמקומי בעולם הלך והתערער. באותו הזמן התגברה יכולתי לחוות ולהחזיק במצבי תודעה בלתי-רגילים, כאילו שאני כבול פחות אל הממד הפיזי הרגיל. אך השמירה על הדיאטה לא באה לי בקלות או בטבעיות. נאבקתי בעצמי לכל אורך הדרך, והחמצתי היבטים של החיים שעדיין רציתי לחוות. למעשה הייתי לחלוטין לא מוכן לנסיגה מעולם החומר.
אם ההתנתקות מהעולם הפיזי נעשית קודם זמנה אנו נסבול ונאבק בכך. הנשמה שלכם יודעת מתי הגיע הזמן. אם אתם מעורבים מאוד בעולם, למשל אם אתם מגדלים ילדים, בונים את הקריירה שלכם, מגיעים לכדי ההתגלמות האנושית המלאה שלכם, אז תזונה אדמתית יותר או חומרית ודחוסה יותר תתמוך בכך. זוהי הכללה: הצירוף המדויק של אנרגיות מזון התומך בכם הוא ייחודי כמותכם.
בואו ניזכר בכך שזלזול בגשמיות וקידוש "חיי הנפש" הבלתי-חומריים יוצאים מנקודת הנחה שהגוף והחומר הם נחותים וגסים – נבדלים מן הרוח. הקירבה שלנו לגופניות קשורה הרבה במקרה ובגורל. חלק מאתנו מתגלגלים להיות בעלי בתים, הורים, בעלי עושר חומרי, פוליטיקאים או בעלי תפקידים ארציים אחרים. אך כל אלו מביאים איתם דילמות מוסריות, תהליך צמיחה רוחני, ואפשרות לעשייה חיובית. במובן מסוים קשה הרבה יותר להיות אדם עשיר וטוב מאשר אדם עני וטוב. אך בכדי שהעולם ישרוד והאנושות תגשים את ייעודה, אנו זקוקים לאנשים השרויים בחומריות ועושים שימוש נבון וטוב בדברי העולם. אין זה משכן קבע. אל נא תזדרזו לעבור הלאה. ישנה עבודה חשובה לעשות כאן.
חוסר ההתאמה שבין מה שאנו אוכלים ומי שאנו בעולם יוצרת סוג של מתח, אשר יכול להיפתר כאשר התזונה חוזרת להתאמה עם התפקיד הממשי של האדם, או כאשר כל חייו משתנים בכדי לשוב להרמוניה עם התזונה החדשה. הפעלת כוח, כלומר כוח הרצון, יכולה לשמר את הפער שבין התזונה וההוויה, אך לא לתמיד. המתח ילך וייבנה, בצורה של תשוקות עוצמתיות, סלידה ודחייה, ובסופו של דבר חולי גופני. הגוף משמיע את מסריו חזק יותר ויותר בניסיון לקבל את מה שהוא צריך, כאשר הוא גם עושה כמיטב יכולתו להמשיך ולתפקד מבלי שהצרכים הללו נענים.