יוגה של האכילה

פרק 5 - הקארמה של האוכל

 

אתה הנך מה שאתה אוכל

    (פתגם ידוע)

​

וונדל ברי הבחין כי אכילה הינה מעשה פוליטי, מכיוון שיש לה השלכות מרחיקות הרבה מעבר לאדם הפרטי. לאופן שבו האוכל מיוצר, מעובד, משונע, ומוכן לאכילה, יש השפעות משמעותיות על אדמה, צמחים, בעלי חיים, ולמעשה על בריאות הפלנטה, בנוסף להשפעה על חקלאים, על הכלכלה הכפרית, ועל החברה כולה.

מושג הקארמה לוקח את ההבחנה הזו צעד אחד קדימה. בעיקרו של דבר, תאוריית הקארמה טוענת כי באיזשהו אופן, כל ההשפעות הללו יחזרו אלינו. תאוריית הקארמה טוענת כי אנו בעצמנו נחווה את ההשלכות של כלל המחשבות, המילים והמעשים שלנו, כולל אכילה של מזון. בהתאם לכך, דתות הכוללות תפיסות מפורשות של קארמה, ייעצו לרוב כנגד אכילת בשר. הרעיון הוא כי באכילת בשר, אנו "אוכלים" את הסבל של החיה שנקטלה, ובסופו של דבר נחווה בעצמנו את אותה דרגה של סבל.

במציאות עיקרון הקארמה מתגשם בצורה מעודנת יותר. לסיבה ולתוצאה אין מתאם של אחד לאחד; למעשה גורמים שונים מתמזגים בדרכים מורכבות ליצירת ההתנסויות שלנו. דיון מפורט ברעיון הקארמה הינו מעבר למסגרת ספר זה, אך הצורה הפשוטה ביותר להבין וליישם את תאוריית הקארמה הינה כנראה בעזרת השאלה, "למה אני אומר 'כן' באמצעות הפעולה הזו?"

בואו ונבחן מספר דוגמאות. בתפיסה הפשטנית של הקארמה, נדיבות תזכה אותנו בכך שמישהו בעתיד יהיה נדיב כלפינו בתמורה. כמובן שנתינה מתוך הציפייה לרווח עתידי איננה נדיבות אמיתית. על ידי נתינה מחושבת, למה אנחנו באמת אומרים כן? לעולם שבו אנו צריכים לדאוג לאינטרסים שלנו ולוודא שאנו מקבלים מספיק, לעולם שבו לקבל משמעו להיות חייב. חשבו לעומת זאת במה אתם תומכים כשאתם נותנים בנדיבות ובלי חשבונות. אתם אומרים כן לעולם שבו יש מספיק לכולם, לעולם של שפע יסודי. אדם נדיב באמת יודע שיש שפע, פועל כאילו שיש שפע, ואכן חי בעולם של שפע.

באופן דומה, על ידי התקנת מערכת אבטחה ביתית מתוחכמת, ייתכן ואנו אומרים כן למציאות שבה העולם איננו בטוח. כשאנו תמיד על המשמר, אנו מחזקים מציאות שבה לא ניתן לסמוך על אנשים. אם אנחנו מחסלים באדישות את המתחרים שלנו, אנו מחזקים מציאות שבה אדם לאדם זאב. המנגנונים שבאמצעותם מתגשמים השפעות הקארמה אינם בהכרח מסתוריים. לעיתים הם נמצאים מעבר להבנה המדעית הנוכחית, אך פעמים רבות הם לא. למשל, אין זה מסתורי כל כך שאנו נוטים לבטוח באנשים שנותנים אמון באחרים.

זוהי הבנה לא נכונה של הקארמה אם אנו טוענים שמי שאכל אלף תרנגולות בימי חייו יחווה אלף מיתות אלימות בגלגולים הבאים. אך על ידי אכילת בשר אנו אכן אומרים כן לגרסה מסוימת של המציאות, לרעיון מסוים בנוגע לעולם. אותו העיקרון חל על כל מזון שהוא כמובן, אז לעת עתה בואו ונרחיב מעבר לבשר ולמעשה ההרג בלבד, ונבחן את כלל ההשלכות של הבחירות התזונתיות שלנו.

כאשר אנו אוכלים דבר מה, אנו אוכלים את כל מה שקרה בכדי לאפשר למזון זה לבוא לידי קיום. אנו אומרים כן לגרסה מסוימת של העולם.

לדוגמה, נניח שאנו אוכלים בננה ממטע בדרום אמריקה, הממוקם על שטח שפונה על ידי הרס יערות גשם ונלקח באלימות מידי שבטים מקומיים, אשר עובדים כעת כפועלים במטע במשכורת רעב, משתמשים בחומרי הדברה המזהמים את הסביבה, ומשנעים את הבננות למרחק של אלפי קילומטרים על ספינות מזהמות, באמצעות חברה הפוגעת במגדלים הקטנים בהתנהלותה המושחתת. כשאנו אוכלים את הבננה הזו, אנו מחזקים מצב עניינים זה גם אם במעט, והופכים זאת לחלק מהמציאות שאנו חווים. אנו אומרים כן לעולם כזה.

או נניח שאנו אוכלים תרנגולת שגודלה בכלוב-סוללה, שסבלה כל חייה בתא קטן, צפוף ומלוכלך, פוצצה בהורמונים ובאנטיביוטיקה, המקור שלה נקטם באופן מכאיב בכדי למנוע ממנה לפצוע במצוקתה את חברותיה לתא... שגודלה למעשה בגיהינום. בכל פעם שאנו אוכלים תרנגולת כזו, אנו אומרים כן לסבל שהביא אותה אלינו. באופן הולך ומצטבר, טיפה אחר טיפה, אנו מזמינים את החוויה הזו אל תוך המציאות שלנו.

חישבו כעת על תרחיש שונה בתכלית: צייד אמריקני-ילידי הורג איל עם חץ וקשת ואוכל את הבשר. האיל הזה חי כפי שאיל אמור לחיות, חיים חופשיים בהרמוניה עם הטבע, שהסתיימו באופן אלים. הציד הוא גם כן בר- קיימא ונמצא בהרמוניה עם הטבע. הצייד אם כן מאשר מציאות של שלמות והרמוניה, אמנם עם מרכיב מזדמן של אלימות קפריזית. מעניין לראות כי זהו אפיון טוב למדי של חיי הילידים האמריקנים לפני בוא האדם הלבן.

בחנו כעת דלעת שנרכשה מחווה אורגנית מקומית. על ידי קנייה מקומית אנו מחזקים קשרים קהילתיים, וברמה הקטנה ביותר אנו מחלישים את האחיזה של תאגידי המזון. אנו אומרים כן לעולם המכבד את האדמה, האוויר והמים, אולי לעולם המכבד את כלל היצורים. אך אפילו חווה אורגנית מאופיינת לרוב בהחזקת האדמה מחוץ למצב המנוחה הטבעי; למשל, מניעת האדמה מחזרה למצב של יער או אחו. זהו עדיין עולם שבו עלינו לעבוד בכדי לשדל את הטבע לקיים אותנו. באכילת הדלעת הזו, ולו באופן מזערי, אנו מעצבים את המציאות ואת החוויה שלנו כך שתתאים לתנאים שבאמצעותם היא הגיעה אלינו.

שאלו את עצמכם כעת, לאיזה מין עולם אנו אומרים כן באמצעות מערכת המזון המודרנית שלנו? כאשר מערכת ייצור המזון שלנו מוציאה את הטבע מאיזון, האם זה מפתיע שגם חיינו שלנו יוצאים מאיזון? כאשר מערכת המזון שלנו מתבססת על סבל מתמשך של בני אדם, בעלי חיים, צמחים ואדמה, האם זה מפתיע שכה רבים מאתנו חווים סבל פיזי קשה במהלך חיינו כתוצאה ממחלות כרוניות מתישות? כאשר זרים אנונימיים מגדלים, מעבדים, משנעים ומכינים את המזון שלנו, האם זה מפתיע שאנו נוטים לחוש בדידות וניכור מהעולם? כאשר אנו כופים מבנה בלתי-טבעי על צמחים ובעלי-חיים באמצעות מונוקולטורה, הנדסה גנטית וכן הלאה, האם זה מפתיע שגם אנו חשים מנותבים ומוגבלים, שהפריחה הטבעית של נשמותינו מתועלת ונכלאת לתוך תבניות בלתי-טבעיות שהחברה כופה עלינו?

כל פיסת מזון הינה מאגר של קארמה, "סימפוניה של תדרים" עם תווים גבוהים ונמוכים, עם מרכיבים ערבים וצורמניים. האם סימפוניית התדרים הזו נמצאת בהרמוניה עם זו שלכם? האם היא מהדהדת עם מי שאתם עכשיו, ועם מי שהייתם רוצים להיות? האם היא מזינה אתכם? האם אתם שמחים עם המציאות שלה אתם אומרים כן? עם השאלות הללו ברקע, אנו מגיעים כעת אל התרגולים הבסיסיים המגדירים את היוגה של האכילה.

​