יוגה של האכילה

פרק 6 - נשימה טבעית

 

תהליך הנשימה, אם נוכל להבינו ביחס לכלל החיים,

מראה לנו את הדרך לשחרור הישן והיפתחות אל החדש.

- דניס לואיס, הטאו של הנשימה הטבעית

 

אנשים אמיתיים בזמנים עברו ישנו בלי חלומות והתעוררו בלי דאגות.

מזונם לא היה מתוק, נשימתם הייתה עמוקה מאוד.

- צ'ואנג טסה

​

 בדומה לזרמי יוגה רבים, היוגה של האכילה עושה שימוש בנשימה ככלי וגם כמטפורה. זהו כלי מכיוון שהנשימה מהווה חיבור עוצמתי בין התודעה והגוף; זהו גשר הנמתח בין רמות שונות של הווייתנו. וזוהי מטפורה מכיוון שהרגלי אכילה בלתי-טבעיים שאנו מטביעים בגופנו דומים במהותם ובמקורם לדפוסים בלתי טבעיים שאנו מטביעים בנשימתנו. כפי שאנו ממהרים באכילה, כך אנו ממהרים בנשימה. כפי שהתקהנו לחוש את הכמיהות האמיתיות של גופנו למזון, כך גם איבדנו את החיבור למקצבי הנשימה הטבעיים שלנו. החזרה לטבעיות בנשימה הינה תרגול וכלי המסייע בחזרה לטבעיות באכילה. בשני התחומים, אנו מנסים להגביר את הרגישות למסרים של הגוף, וללמוד לבטוח במסרים הללו.

כאשר תקראו כעת את הדברים בנוגע לנשימה הטבעית, השתדלו למצוא מקבילות לגישות בנוגע למזון ולהרגלים שלנו בבחירה, חישה ואכילה שלו.

לרבים מהאנשים אשר תרגלו יוגה, מדיטציה או אמנויות לחימה יש מושג כלשהו בנוגע לתועלת שבנשימה איטית ועמוקה. ברמה פיזיולוגית לחלוטין, נשימה עמוקה מעסה את האיברים הפנימיים, משפרת את הזרימה הלימפתית ואת זרימת הדם, ומשמרת אנרגיה. נשימה עמוקה היא גם חיונית בטאו וביוגה לפיתוח יכולות אנושיות רדומות באמצעות צ'י-קונג ופראניאמה. כאשר אנשים שומעים על היתרונות הללו ושמים לב לדפוסי הנשימה הבלתי-יציבים והשטחיים שלהם, זה מובן אם הם חשים רצון "לשפר" את הנשימה שלהם (כפי שאנו עלולים לרצות "לשפר" את הדיאטה שלנו) וללמוד לנשום עמוק יותר. למרבה הצער, הניסיון לכפות נשימה עמוקה על הגוף הוא חסר תוחלת, ואולי אפילו מסוכן. נשימה עמוקה איננה משהו שאנו "עושים"; זהו משהו שאמור לקרות, משהו שאמור להופיע.

האם לא היה זה נורא אם בנוסף לכל שאר הדברים שהתרבות מכתיבה לנו לעשות ולהיות, גם הנשימה עצמה הייתה נהפכת לעוד מטלה, לעוד משהו שצריך לעשות נכון? אנחנו הרי כבר שופטים את עצמנו די והותר. הרעיון מאחורי נשימה עמוקה איננו לכפות על הנשימה, לכוון אותה או לשלוט בה, אלא בדיוק להפך – להוציא אותה לחופשי, לשחרר את הנשימה מהכבלים שכבר מגבילים אותה. זוהי הסיבה לכך שהבסיס לנשימה עמוקה הוא מה שאני מכנה נשימה טבעית.

למעשה, המבול התמידי של "צריך" ושל "אסור" הוא בדיוק מה שמגביל את נשימתנו מלכתחילה. אנו מעצבים ודוחקים את עצמנו בכדי שנתאים לדימוי המושלם שהחברה מציגה בפנינו, דימוי שאל מולו בלתי אפשרי להרגיש בנוח עם מי שאנחנו. אנו כמעט ולא מאפשרים לעצמנו פשוט לעמוד או לשבת בנחת – אנו תמיד מחזיקים איזשהו מנח בגוף, בפנים או בתודעה. בדקו ממש עכשיו: האם הלסת שלכם רפויה? השפתיים רכות? כנראה שאף אחד לא צופה בכם כרגע, ובכל זאת סביר להניח שמתוך הרגל, אתם בכל זאת מציגים את עצמכם. כל ההבעות שלכם, גלויות וחבויות, כל התנוחות, משליכות על הנשימה. זוהי הסיבה לכך שאיננו מגיעים לנשימה עמוקה באמצעות לימוד, אלא באמצעות השלה של לימוד (unlearning). אותו העיקרון חל גם על תזונה.

תרגול של נשימה עמוקה חייב להתחיל בתרגול של נשימה טבעית. ואפילו זה יכול להטעות. אומר במקום זאת: אל "תתרגלו" נשימה עמוקה. במקום זאת אפשרו לה להיות תוצר לוואי של נשימה טבעית, משהו שמופיע בהדרגה עם תרגול מוצלח של נשימה טבעית; תנו לה להוות סממן לכך שתרגולכם נושא פרי.

איזה מאמץ מייגע היה זה אם כל נשימה הייתה נדרשת להגיע לרמה תקנית של עומק, אם היינו מצפים מכל נשימה לציית לאיזשהו חוק. ואיזו שמחה זו לשחרר את הנשימה שלנו! אותה שמחה של שחרור חלה גם בתזונה שלנו, וגם שם יש צורך בשחרור הרגלים גופניים והרגלים תפיסתיים, כגון תפיסות אמוניות.

מורה טוב ליוגה, לאמניות לחימה, אולי גם לשירה, קליגרפיה, ציור, ריקוד או בישול, יכול לעזור לנו לגלות מחדש את הנשימה הטבעית שלנו. מאחר וכל אדם מחזיק את עצמו בצורה ייחודית לו, פרימת ההחזקה הזו גם היא אישית ביותר. אף על פי כן, ניתן לשרטט כמה הנחיות כלליות.

בתור התחלה, יש לשכוח כל תפיסה מוקדמת בנוגע למה שנחשב כנשימה נכונה, ולגבש כוונה להתחיל מבראשית בגילוי מחדש של נשימתנו (ניגע שוב בהמשך ברעיונות הללו בנוגע לתזונה). אל תנסו לנשום עמוק, או לאט, או לבצע "נשימה בטנית", או כל דבר אחר. מבלי לנסות לשנות אותה, התבוננו לאן מגיעה הנשימה בגופכם, כיצד גופכם מתרחב ומתכווץ עם כל נשימה. כאשר תחושת הנשימה תיעשה מוכרת לכם, התחילו לשים לב לדרכים בהן אתם אולי מחזיקים, מגבילים או מתעלים אותה. כל סוג של כיווץ בבטן, בצלעות או בחזה כנראה יגביל את נשימתכם, ויתכן ותגלו כי גם מתח באזורים לכאורה לא קשורים של הגוף, כגון הפנים, האגן או הכתפיים, גם הוא משפיע מאוד על הנשימה.

כאשר אתם מרפים לחלוטין מסביב לנשימה, התחושה היא כאילו שהנשימה נושמת את הגוף, ולא הגוף נושם את הנשימה. ניתן לתרגל נשימה טבעית בכל תנוחה שהיא, פשוט הרפו את כל מה שאינכם זקוקים לו לצורך החזקת התנוחה.

 

תרגיל 1: פיתול עם הורדת ברך

תנוחות ההאטה יוגה הן כלים מועילים במיוחד בשחרור הנשימה. אחת התנוחות האהובות עלי היא פיתול עם הורדת ברך, שהיא מועילה במיוחד לגילוי האופן שבו הנשימה נוכחת בגוף כולו. שכבו על הגב עם ידיים פשוטות לצדדים בצורת T. כופפו את הברך הימנית והניחו את כף רגל ימין על הברך השמאלית. פתלו את גופכם כך שהברך הימנית יורדת לכיוון הרצפה משמאלכם, בעוד הראש פונה להביט ימינה. זה עוזר אם גוררים את האגן השמאלי עוד קצת ימינה מתחת לגוף. בדרך כלל מומלץ להשאיר את שתי השכמות על הרצפה, גם אם הברך נותרת באוויר.

כעת הרפו מסביב לנשימה ואפשרו לה להעמיק. פיתולים מסוג זה יכולים לפתוח אזורים בראות שאינם בשימוש בדרך כלל, אז אפשרו לנשימה את הזמן והמרחב להם היא זקוקה בכדי להגיע לסיום.

שימו לב כיצד הגוף כולו נע ומתרחב עם כל נשימה. הרבה אנשים מוצאים שהזרוע השמאלית או הברך הימנית מתרוממים בשאיפה ושוקעים בנשיפה. בעזרת תשומת לב והעמקת ההרפיה, אתם עלולים לגלות השפעות עדינות בכל חלקי גופכם. אפשרו לנשימה לנשום אתכם. לאחר כדקה, לפני שמתעוררת חוסר נוחות, החזירו בעדינות את הברך למקומה, שכבו על הגב, ולאחר כמה רגעים של מנוחה חזרו על התרגיל בצד השני.

 

תרגיל 2: נשימת מאהא מודרה

התרגיל הזה מכוון לשימוש בנשימה לתקשורת עם גופכם.

1. שבו עם הרגל הימנית ישרה קדימה והרגל השמאלית כפופה כאשר כף הרגל השמאלית נשענת על פנים הירך הימנית.

2. קחו את עצם הישיבה הימנית מעט לאחור, כך שכשאר תתכופפו קדימה תרדו ישירות מעל לרגל הימנית.

3. האריכו את פלג הגוף העליון בזמן שאתם מתכופפים קדימה, היאחזו בכף הרגל ודחפו כנגדה. אם אינכם מגיעים אל כף הרגל, היעזרו ברצועה סביב הרגל ואחזו בה.

לפני שתנסו להעמיק את המתיחה, קחו שאיפה ארוכה ומלאה. אל תכריחו את הנשימה להיות עמוקה, אך אפשרו לה להיות עמוקה – תנו לה את הזמן ואת המרחב בכדי להגיע למלאות. בזמן הנשיפה העמיקו את התנוחה באחת או בכמה מהדרכים הבאות:

- הישענו קדימה תוך כדי התארכות, כאילו שאתם יכולים להביא את החזה אל הרגל.

- הפנו את אצבעות הרגל לכיוונכם (פלקס) והאריכו בכך את אחורי הרגל.

- קרבו את הברך הימנית אל האדמה.

- לחצו את עצם הזנב ואת הטוסיק הימני חזרה לכיוון הקיר שמאחוריכם.

מתוך המנח החדש הזה, אפשרו שוב לנשימה להיכנס לעומק. שימו לב כיצד הגוף כולו מתרחב עם הנשימה. אם אתם חשים מתיחה באחורי הרגל, היא כנראה תתגבר עם השאיפה. אם עוצמת המתיחה לא מאפשרת לכם לקחת שאיפה מלאה, הרחקתם יותר מדי וכדאי שתשחררו מעט בנשיפה. אם אתם עדיין מרגישים בנוח, בנשיפה הבאה העמיקו מעט יותר. בצורה זו אתם משתמשים בנשימה בכדי לשאול את גופכם, "האם זה מרגיש טוב? האם זה מוצא חן? לעשות יותר או פחות?" בהמשך נשאל את גופנו בצורה דומה בתחום המזון.

הישארו קרובים לתחושות ולנשימה. לא תוכלו לשמוע את התשובות אם לא תהיו בהקשבה. לאחר שתחקרו את התנוחה במשך כמה נשימות, חזרו עליה עם הרגל השמאלית.

​

תרגיל 3: נשימות שמש

מכיוון שהיציבה וההרגלים הגופניים שלנו הם בעצמם מקובעים ולא מודעים, יש לחפש עמוק אם ברצוננו לבסס נשימה טבעית ועמוקה. המשוכה המאתגרת ביותר היא הנחפזות הכרונית שלנו. התבוננו בעצמכם בזמן שאתם אוכלים: האם אתם ממהרים אל הביס הבא לפני שסיימתם לגמרי את הקודם? ובנשימה, האם אתם ממהרים אל הנשימה הבאה לפני שהנשימה הנוכחית באמת הסתיימה?

ההזדרזות בנשימה מובחנת ביותר בזמן סדרת תנוחות המשלבות תנועה, כגון נשימות שמש. עמדו עם מרחק של כ10-20 ס"מ בין כפות הרגליים. בזמן השאיפה, העלו את הידיים ישרות לצדי הגוף עד שהן מורמות מעל לראשכם. בזמן הנשיפה הורידו חזרה את הידיים לצדי גופכם.

תוך כדי חזרה על התנועה הזו, שימו לב האם אתם מובילים עם התנועה או מובילים עם הנשימה. כאשר התנועה מובילה את הנשימה, אתם מתחילים את הנשיפה ברגע שהזרועות מתחילות לנוע כלפי מטה. כאשר הן מגיעות לצדי הגוף, גם אם הנשיפה לא באמת הסתיימה, אתם מתחילים בשאיפה ומעלים את הידיים. בעקבות קצב התנועה, אתם מסיימים את הנשימות לפני שהן באמת מסתיימות; אתם מזרזים את הנשימה בכדי שהיא תעמוד בקצב של התנועה. לחילופין, אולי אתם מאריכים באופן מלאכותי או מחזיקים את הנשימה בכדי לשמור על התיאום שלה עם תנועת הידיים.

במקום לעשות זאת, אפשרו לנשימה להוביל את התנועה. כאשר הזרועות מגיעות מעל לראש, אל תתחילו להוריד אותן עד שאתם משלימים את השאיפה והנשיפה מתחילה מעצמה. זה קשה יותר משזה נשמע. לרובנו בחברה המודרנית יש הרגל של נשימה שטחית ובלתי-סדירה, או שאנו ממהרים אל הנשימה הבאה לפני שהקודמת הסתיימה. שימו לב מה קורה במעבר בין השאיפה לנשיפה. האם הנשימה הסתיימה, או שאתם פשוט חושבים שהגיע הזמן להמשיך הלאה? כאשר אנו חושבים, "החלק הזה הסתיים, צריך להמשיך הלאה", זהו גם אות למה שאני מכנה "מנטליות של הצלחה" או "מנטליות של הישגיות". אם תחשבו על זה, הצלחה או הישג מציינים לרוב סיום של משהו. נסו במקום זאת לחוש האם יש עוד נשימה שנכנסת. מבלי לכפות אותה בשום צורה, תנו לה את המרחב בכדי להגיע למלאות. ואז, כאשר עולה הדחף הטבעי לנשוף, אפשרו לזרועות לעקוב אחרי הנשימה ולרדת לצדדים.

​

תרגיל 4: העץ

נשימה שטחית ומהירה היא גם תוצאה של מתח, של התכוננות מתמדת למכה הבאה. אם אתם עובדים במשרד טיפוסי, אתם יודעים למה הכוונה. הדבר נובע מאינסטינקט טבעי של הגוף, אשר מתכונן לפעילות מתפרצת, מתכונן לתגובת הילחם או ברח (fight or flight). קחו את אגרופכם אחורנית בהכנה למכה, ושימו לב מה קורה לנשימה. אם אתם דומים למרבית האנשים, אתם תעצרו את הנשימה. זוהי תגובה כשרה בהחלט, במיוחד אם אתם חיים ביער ואתם שומעים רשרוש בסבך מאחוריכם. פעולה מתפרצת עלולה להציל את חייכם. אבל אם הגירוי הזה הוא כרוני, החזקת הנשימה עלולה גם היא להפוך לכרונית. תחושת בהילות עולה כאשר אתם מנסים להכניס נשימה כל עוד אתם יכולים. בסופו של דבר ההחזקה וההזדרזות המתמשכים הללו מתקבעים בשרירי החזה וההרגל נחקק.

צורה טובה לפרימת הקשרים הללו היא לשים את עצמכם תחת לחץ מכוון ולתרגל נשימה טבעית. תנוחת שיווי משקל כמו העץ מתאימה לכך. עימדו על רגל אחת והניחו את כף הרגל השנייה כנגד קדמת האגן, או כנגד הירך הפנימית, או השוק (איפה שהכי נוח, אך נסו לשמור שהברך המורמת תפנה כלפי חוץ, במישור אחד עם יתר גופכם). הצמידו את כפות הידיים לפני החזה, ואז הגביהו אותן מעל לראש. אם קל לכם לשמור כך על שיווי משקל, הקשו על עצמכם ועצמו את עיניכם. הרעיון הוא שזה יהיה קשה, ואפילו ייצר תחושות של מתח ותסכול. שמרו על נשימה טבעית, אחידה ורגועה. אל תעצרו את הנשימה. אפשרו לנשימה לזרום, וקחו את הזמן. הגיעו אל התנוחה לאט, במהלך כמה נשימות. אם תיפלו, פשוט חזרו שוב אל התנוחה במהלך הנשימה הבאה. החזיקו את תנוחת העץ כל עוד היא נוחה לכם, ואז שחררו בעדינות בזמן נשיפה, וחזרו שוב עם הרגל השנייה.

 

התרגילים הללו ממחישים את השילוב של הרגלים פיזיים ומנטליים המגבילים את הנשימה. המתנה והזדרזות, לחץ ומתח, דחף להצליח וחשש מכישלון, כולם תורמים לנשימה שטחית, לא סדירה ולא נוחה. לא תוכלו להכריח את עצמכם לנשום בטבעיות מבלי לשחרר קשרים מנטליים ורגשיים, מבלי אמונה, קבלה ושלווה בגישתכם לחיים. לא תוכלו למדר את עצמכם ולהתייחס לנשימה במנותק מכל ממד אחר של הווייתכם. אני מתייחס כאן שוב ל"סימפוניה של תדרים". כל מרכיב בכם קשור בשאר המרכיבים, ולא תוכלו לשנות דבר אחד מבלי לשנות את הכל.

על אף שהיסודות העמוקים ביותר שלנו מגיעים אפילו מעבר לנשימה, הנשימה מחוברת למצב ההוויה שלנו בצורה אינטימית יותר ממרבית ה"תודעה" שלנו. במילים אחרות, הנשימה היא מוחשית ובסיסית הרבה יותר ממחשבות ורגשות. ולכן הנשימה היא אמצעי נהדר לגישה לרבדים עמוקים יותר של עצמנו. בדומה לאכילה, הנשימה יכולה להפגיש אותנו עם חלקים מעצמנו שאינם נגישים לנו לרוב. זה נכון שניתן להרגיע את הנשימה על ידי הרגעת התודעה, אך ניתן גם להרגיע את התודעה באמצעות הרגעת הנשימה. הנשימה היא כלי שיכול לקחת אתכם מאוד מאוד עמוק.

הנשימה הטבעית שלכם היא אוצר של הנשמה. אוצר מהימן הרבה יותר כמעט מכל דבר אחר בעולם, כי כל עוד אתם חיים אין כוח ואין פורענות שיוכלו לקחת אותה מכם. אז מה קרה לה? לאן היא נעלמה? נשמתם אותה בתור ילדים, אך כשהתחלתם להרגיש לא בנוח עם מי שאתם, כאשר קיבלתם את הרעיון שעליכם להיות שונים מעצמכם הטבעי, הנשימה הטבעית הופרעה גם היא. אך דעו שמתחת לכל ההגבלות, ההחזקות והאילוצים, הנשימה הטבעית שלכם ישנה, חיבור לתמימות הילדית שהתכסתה בכל אשר ניסיתם להיות. שחרור הנשימה הטבעית דורש בסופו של דבר את השחרור של עצמכם הטבעי; וכך הנשימה הטבעית היא גם מפתח לשחרור-עצמי.