יוגה של האכילה

פרק 8 - להוריד את זה לקרקע

 

הישמר פן העיקר יאבד בניסיונך לאחוז בצל.

- איזופוס

 

התועלת שביוגה של האכילה איננה נובעת מתוך הכחשה-עצמית, אלא מתוך הנאה נטולת-עכבות והתענגות מאוכל. ובכל זאת, ייתכן כי התרגול שתיארתי יישמע תובעני וקיצוני. ארוחות הן הרי הזירה המרכזית שלנו לאינטראקציה חברתית. מי היה רוצה לקיים את כל הארוחות בשתיקה? נדמה כי היוגה של האכילה פוגעת בכיף של האכילה.

לפני שאתייחס לסוגיה הזו, בואו נקדים ונשאל: מדוע אנו משתמשים בארוחות לצורך אינטראקציה חברתית, למשל בדייטים? סיבה אחת לכך היא שבלי הסחות דעת – כגון ארוחה, נוף, פעילות, או לפחות כוס תה – המפגש עם אנשים אחרים נעשה לא נוח בעוצמתו. אינטימיות אמתית מתפתחת בתנאים של שתיקה או של יצירה משותפת – ואינטימיות אמתית היא מפחידה ולא נוחה. לכן אנו משתמשים באמצעים שונים בכדי לשמור על מרחק בטוח ממנה, בורחים מאינטימיות בעזרת שיחת חולין או מבט הצידה; אנו עוטים מסכות, זורקים הערות לא כנות, בדיחות קטנות, שינויי נושא, לגימות מהתה... או טעימות מהאוכל. האכילה עוזרת לנו לשמור על מרחק בטוח אחד מהשני. בכל פעם שאנו מרגישים לא בנוח, אנו יכולים לברוח אל האוכל. זאת ועוד, הפעולות והתחושות של האכילה הן בעצמן מקהות את המודעות שלנו לנוכחות של אחרים.

ניתן כמובן לפצל את תשומת הלב שלנו בזמן האכילה, כך שלפחות חלק ממנה יימצא כל הזמן עם האוכל, אך אם ננהג כך הן האכילה והן השיחה לא יזכו בתשומת לבנו המלאה. אמרו לי, מה מושך כל כך בארוחה המותירה אותנו מלאים במילים ובמאכלים, אך לא מסופקים מאף אחד מהם? בשבילי ארוחה כזו היא שעשוע בלבד. לעיתים קרובות אני עוזב אותה מבלי שאני זוכר על איזה נושאים דיברנו או אילו טעמים טעמנו. לפעמים אנו אפילו מתקשים להיזכר אילו מנות הוגשו.

לכן, בתרגול מלא של היוגה של האכילה, כשאתה אוכל, אכול; כשאתה מדבר, דבר. רק בתשומת לב מלאה יכול הגוף לחוש ולספוג את אנרגיות ההזנה המעודנות יותר של האוכל. ובכל הנוגע לדיבור, בעלי השיחה המוצלחים ביותר הם אלו שתשומת הלב שלהם נותרת צמודה לשיח.

בשלב זה ייתכן ואתם כבר עומדים להשליך את הספר לפח האשפה הקרוב, מכיוון ואלא אם כן אתם נזירים, זה מאוד לא נוח וכנראה גם בלתי אפשרי לאכול את כל ארוחותיכם בשתיקה. אכן, אם לוקחים זאת עד הסוף, תרגול מלא של היוגה של האכילה מצריך סגנון חיים נזירי. אין זה מקרי שברבים מהמנזרים של כל הזרמים, הארוחות נאכלות בשתיקה. זה גם לא מקרי שדיאטות טהורות באופן קיצוני, כאלו המורכבות רק ממים, או אוויר, או מלא כלום, נשמרות בדרך כלל רק בידי נזירים ויוגים במערות. בתרגולה המלא ביותר, היוגה של האכילה אכן לא עולה בקנה אחד עם חיים בחברה הכללית, עם חיים בכיכר השוק. לא ניתן לשנות מרכיב כל כך חשוב בחיים בצורה כה קיצונית מבלי שנשנה גם את כל היתר. דמיינו לכם: כיצד ישתנו חייכם אם מעתה והלאה תסרבו לחלוטין להתפשר בנוגע לבחירות המזון של הגוף שלכם, ותתעקשו באופן מוחלט לאכול את כל הארוחות בשתיקה?

הדבר דומה בכל תרגול רוחני. תרגול של כנות מוחלטת, תרגול של ראיית האל בכל מי שאתם פוגשים, תרגול של חזרה על מנטרה... אלא אם כן אתם מוכנים לכך שכל חייכם יתהפכו, כדאי שתאמצו אותם בהדרגה. אם התרגול מתרחק יותר מדי מהמקום בו אתם נמצאים עכשיו, ייווצר מתח שיוכל להיפתר רק אם תוותרו על התרגול, או אם תוותרו על מה שהנכם.

אם השאיפות שלכם אינן כה מוחלטות, אם נכון לעכשיו אתם מבקשים רק בריאות טובה יותר, ויותר הנאה ומודעות באכילה, אינכם צריכים לתרגל שתיקה קשובה במהלך כל ביס שבכל ארוחה. למעשה עבור מרבית הקוראים, עבור אלו מכם שאינם חיים במנזר או במבדד, אינני ממליץ על כך כלל וכלל.

אל נא נשכח את המוטיבציה הבסיסית. מטרת היוגה של האכילה היא להביא ליותר הנאה ותענוג בחייכם. אוכל הוא כמובן מקור גדול להנאה, אך ישנם גם מקורות אחרים. שיחה טובה למשל, היא תענוג וגם אמנות. אם השיחה בזמן הארוחה מעניינת אתכם יותר מאשר האוכל, אז כדאי בהחלט שתקדישו את תשומת הלב שלכם לשיחה. לעולם אל תתנו ליוגה של האכילה להפוך למטלה. המטרה כאן היא יותר הנאה בחיים שלכם, לא פחות. הנחת המוצא היא שהיקום שופע ביסודו, שהעושר סובב אותנו מכל עבר. יש לנו הזדמנות לעונג, שלוש פעמים ביום, רק מאוכל. הוא נמצא שם כל הזמן. עלינו רק לומר לו כן. וכך גם בנוגע להנאה שבנשימה טבעית, המראה של צמח או עץ או פנים אנושיות, חיוך של חבר... ההנאות הפשוטות של החיים. הן שם בשבילכם! ברירת המחדל של החיים היא שמחה, אשר אנו מתרחקים ממנה באופן זמני בלבד, אלא אם כן אנו מפרידים את עצמנו ממנה בכוח. הפסיקו להרחיק את עצמכם מעושר ההוויה, וכך תרפו אל תוך השמחה. אם כך, היוגה של האכילה היא מעשית בהחלט! היא כמעט מובנת מאליה.

אם תחליטו שלא מתאים לכם לאכול את כל הארוחות בשתיקה קשובה (לי זה לא מתאים!), התאימו את היוגה של האכילה כך שלא תתנגש עם ההנאות האחרות שלכם. גם תרגול חלקי יכול להיות עוצמתי מאוד. הנה כמה צעדים שתוכלו לקחת בכדי להביא את יתרונות היוגה של האכילה לתוך חיי משפחה רגילים:

 

- אכלו לאט יותר. גם אם אתם שקועים בשיחה ובבילוי, הקדישו חלק קטנטן מהמודעות שלכם לשמירה על כך שכל ביס נלעס ונבלע במלואו לפני שאתם מכניסים את הביס הבא אל הפה.

- לפני כל ארוחה, קיימו רגע של שתיקה או אמרו ברכה. זהו תרגול עוצמתי ביותר שאורכו פחות מדקה.

- בכל יום אכלו ארוחה אחת, אולי ארוחת בוקר, בשתיקה, ללא הסחת הדעת של עיתון או טלוויזיה. הקדישו את הארוחה לאכילה בלבד. אם זה קשה מדי, הקדישו חמש דקות מתוך אותה הארוחה.

- בכל ארוחה, אכלו את הטעימה הראשונה מכל מנה עם תשומת לב מלאה.

- בזמן הפוגות בשיחה, או כאשר מישהו אחר מוביל שיחה שאינכם מתעניינים בה, נצלו את ההזדמנות בכדי לחוות בסבלנות את ההנאה שבכל ביס.

 

המציאות של רובנו היא שארוחות הן הזדמנות מרכזית להיות יחד, ולכן השתיקה בהן לא מתאימה. למעשה אין בהכרח סתירה בין שיחה טובה והנאה מלאה מאוכל טוב, אם אנו אוכלים בנחת. במקומות רבים בעולם ארוחה יכולה להימשך על פני כמה שעות, ולא רק באירועים מיוחדים. כשיש מספיק זמן בין המנות ואחרי הארוחה, השיחה והאכילה לא חייבות להידחס אל תוך משך זמן קצר אשר מאפשר רק חוויה שטחית של כל אחת מהן.

הבשורות הטובות הן שכאשר אנו מתרגלים אכילה מודעת, אפילו פעם ביום או פחות מכך, בהדרגה אנו משתרשים בהרגל של לעיסה מלאה והטמעה של אנרגיות מזינות. האכילה נעשית כה מהנה שהיא קוראת לנו מבינות לשיחות ולהסחות. אין זה כוח הרצון המושך אותנו חזרה אל תחושות האכילה, אלא עצם התענוג מהתחושות עצמן, אשר מתחיל להתגבר על הפיתוי שבהסחות הדעת. כפי שמדיטציה מביאה שלווה ומודעות לכל תחומי החיים, כך גם תרגול יומי של אכילה מודעת חודר אל כל הארוחות ואל כלל היחסים שלנו עם אוכל.

כאשר אני מציג את היוגה של האכילה ומקבל משוב על החוויה של אכילה קשובה, אחת התלונות הנפוצות, בעיקר בקרב סטודנטים, היא "פשוט אין לי מספיק זמן". עבור רבים הסובלים מאורח החיים המודרני העמוס, זה אכן נכון שהחיים לא יוכלו להמשיך כרגיל אם שעה או שעתיים נוספות ביום יוקדשו להכנה ולהנאה מודעת בזמן הארוחות. אם "מעשיות" פירושה עבורכם שאין צורך לעשות שום שינוי משמעותי, אלא לדחוס דבר חדש אל תוך הרווחים הקיימים בחייכם, אז אכן היוגה של האכילה איננה מעשית. אין קיצורי דרך. כפי שניסח זאת צ'ואנג-טסה, "שמעתי על תעופה עם כנפיים, אך מעולם לא שמעתי על תעופה ללא כנפיים". גם אם תעשו שינוי קטן ביותר, כמו קיום רגע של שקט לפני הארוחות, יהיה לכך הדהוד רחב יותר בחייכם אשר יביא לרצף של שינויים שאין ביכולתכם לצפות.

פתחו חשדנות כלפי דיאטות המבטיחות לכם שינוי ללא צורך בשינוי. החלפה של מותג, של כדורים או תוספים כנראה לא יובילו לשיפור של ממש בבריאותכם. הדבר מובן לחלוטין אם אתם מקבלים את ההבחנה שעשיתי בנוגע לקשר שבין תזונה ואופן הנוכחות שלנו בעולם. שינויים משמעותיים בהרגלי האכילה שלנו בהכרח מלווים בשינויים באופן ההוויה שלנו, והמנגנון לשינויים הללו איננו בהכרח מסתורי. הנאה מלאה מאוכל דורשת מאתנו לכל הפחות זמן ותשומת לב.

מה המשמעות המסתתרת מאחורי אמירה כגון, "אני עסוק מדי בכדי לבשל וליהנות מארוחה טובה"? פירוש הדבר הוא שמסיבה זו או אחרת, אנו בוחרים לבלות את זמננו בדרך אחרת. רובנו מרגישים שהבחירה הזו נכפית עלינו, אנו כמהים להשתחרר מהמחויבויות הגורמות לנו להתרוצץ בין משימה דחופה אחת לשנייה, או לבצע כמה משימות במקביל. כשאני שואל מכר "מה שלומך?", התשובה הרווחת כיום היא "עסוק", והדבר לא נאמר בטון מאושר. רבים מאתנו, ובהחלט לא מדובר רק בסטודנטים, חשים חנוקים בתוך המרוץ ההולך ומאיץ של החברה המודרנית: לקום, להכין ארוחת בוקר לילדים בזמן שמתארגנים לעבודה, להסיע אותם למסגרות, לעבוד שמונה שעות לפחות, לעשות סידורים בדרך הביתה, להסיע את הילדים לחוגים, להכין ארוחת ערב, לסדר את הבית, ולצנוח תשושים מול הטלוויזיה... הפרטים אולי משתנים אך הדפוס הוא דומה, כמו גם תחושת המחנק. בבסיס, התחושה שאנו עסוקים היא התחושה ש"אין מספיק זמן".

מה האלטרנטיבה? להיות לא-עסוק זה לחיות מתוך אמונה ש"יש לי מספיק זמן לעשות את מה שאני רוצה לעשות". ייתכן והחיים יהיו עדיין מלאים, אך הגישה היא שונה – אין תחושה של כפייה. כשאנו עסוקים, פעמים רבות אנו מרגישים כאילו כל פעולה נכפית עלינו, כאילו כל פעולה היא חובה. נדמה שלא נותר זמן לעצמנו, ליצירה ולהנאה. המנטליות של "אני עסוק" מכילה בתוכה את התפיסה שאין מספיק זמן בכדי ליהנות מהאוכל.

הבנת ההשלכות העמוקות של היותנו עסוקים מובילה לתרגול רוחני עוצמתי מאוד בעיניי. פשוט החליטו שלא להיות עסוקים. אמרו לעצמכם, "יש לי מספיק זמן". מיד תתקלו במבחן אומץ. לדוגמה, אולי תהיו עסוקים במשימה כלשהי כאשר אורח יקפוץ לביקור במשרד שלכם. במקום לחשוב, "האם יש לי זמן לשוחח עם האדם הזה," חשבו, "האם אני רוצה לשוחח עם האדם הזה?" יש כאן קושי מכיוון שאנו מודעים ללחצים ולדד-ליינים אמתיים. התרגול הזה עלול באמת לגרום לכם לאבד את מקום העבודה. ייתכן ותתחילו לאחר למקומות, או כלל לא להגיע. החיים נעשים לסדרה של בחירות – "מה אני רוצה לעשות עכשיו?" – במקום סדרה של מחויבויות – "מה אני צריך לעשות עכשיו?" התרגול הזה עושה אותנו מודעים לעוצמה שלנו. אך יש צורך באמונה עצומה. האם הכל יהיה בסדר אם פשוט אעזוב עכשיו ואלך לטיול, או אלך הביתה ואכין עוגת יום הולדת? האם הכל יסתדר? האם עדיין אעמוד בדד-ליינים? האם אעמוד בהתחייבויות בעבודה? זו קפיצת אמונה עצומה כי למעשה, יכול להיות שלא הכל יהיה בסדר מבחינת סדרי העדיפויות הכרוכים באורח החיים הנוכחי שלנו. האמונה היא שמפרספקטיבה גבוהה יותר, הכל יהיה בסדר.

עליכם לבחור כמה ברצונכם להעמיק בתרגול היוגה של האכילה. זה תלוי ברמת השינויים שאתם מוכנים לקבל אל תוך חייכם. אם אתם סובלים ממחלה קשה, ייתכן ותהיו פתוחים לשינויים עמוקים. אם אתם שבעי רצון מהבריאות הפיזית והנפשית שלכם, או שאינכם מוכנים לוותר על אף אחת מהסחות הדעת או אמצעי הבידור המלווים את הארוחות שלכם, כנראה שלא המשכתם לקרוא עד לכאן. אך אנא זכרו, גם שינוי יסודי מתרחש מתוך רצף של בחירות בודדות.

זכרו גם שעל אף ההנאה הגדולה שבאכילה, זו בהחלט איננה פסגת האושר של החיים. גם בריאות מושלמת איננה המטרה העליונה. היוגה של האכילה עלולה להתנגש, ברמה זו או אחרת, עם ערכים רוחניים אחרים. למשל, לא הייתי מנסה לכפות אכילה בשתיקה על ילדינו הקטנים בזמן ארוחות משפחתיות. אני גם לא מתעקש לאכול רק את המזון שהגוף שלי רוצה באמת כשאני אוכל עם המשפחה שלי. הרמוניה משפחתית דורשת פשרות לפעמים, אהבה עדינה וגמישה. הגוף הוא חזק והעולם הוא נדיב. שניהם יכולים לספוג שגיאה אחר שגיאה בהמתנה סבלנית לזמן של ריפוי.